חברת חשמל לישראל בע"מ נ' מוסלם

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 3,955 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט והפרשי הצמדה וריבית), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי חברת החשמל לישראל בע"מ ("התובעת") כנגד מר עיסאם מוסלם ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען עבור צריכת חשמל. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה, באיחור, עם בקשה להארכת מועד.

2.טענות הנתבע, בקיצור רב, הן, כי בנכס שאליו סופק החשמל התגורר בעבר ביחד עם גרושתו (אז אשתו), אולם עזב את הבית לפני התקופה אליה מתייחס החיוב הנתבע. לדבריו, פנה אל התובעת בבקשה לנתק את זרם החשמל או להעביר את המונה ע"ש אשתו דאז, שנשארה לגור בנכס, אולם התובעת סרבה לעשות כן בלא הסכמת האישה. באשר לאיחור בהגשת ההתנגדות טען, כי לא קיבל את האזהרה, ונודע לו על התיק רק לאחר שהתובעת החלה לנקוט בהליכים.

3.טענות התובעת, בקיצור רב, הן, כי ברישומיה אין זכר לפניה של הנתבע, כמתואר על ידו; וכי גרסתו במכתב ששלח בא-כוחו (ושעליה חזר בדיון) אינה זהה לגרסתו בתצהיר התומך בהתנגדות (שם נכתב כי פנה טלפונית). לעניין האיחור טענה התובעת, כי האזהרה נמסרה כדין (אם כי תגובתה לא הוגשה, ותצהיר מטעם השליח לא הוגש, והשליח ממילא לא התייצב לדיון).

4.הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות. במסגרת זו הוסמך בית המשפט לקבוע באשר לפריסת הסכום שייפסק, וכן לקבוע סנקציה במקרה של אי-עמידה בתשלומים.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

5.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,700 ש"ח.

הנתבע הפקיד ערבון לשם עיכוב הליכי הוצאה לפועל, בסך של 1,500 ש"ח, בקופת בית המשפט. הערבון יחולט. את יתרת החוב הפסוק, בסך של 1,200 ש"ח, ישלם הנתבע ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בסך של 200 ש"ח כל אחד, שישולמו עד ליום האחרון בכל חודש, מחודש 10/2010 ועד לחודש 3/2011.

לא יעמוד הנתבע בתשלומים האמורים, במלואם או במועדם, יצטרף לחוב הפסוק סך נוסף של 1,800 ₪, ומלוא יתרת החוב הפסוק יעמוד לפרעון מיידי, תוך חידוש הליכי ההוצאה לפועל. איחור של עד 5 ימים לא ייחשב כאי-עמידה בתשלומים.

כל עוד עומד הנתבע בתשלומים, יימשך עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ועם השלמת פרעון החוב הפסוק, כאמור לעיל, תדאג התובעת לסגור את תיק ההוצאה לפועל. את התשלומים יבצע הנתבע דרך לשכת ההוצאה לפועל, או בדרך אחרת שתוסכם בינו לבין ב"כ התובעת.

6.המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לנתבע ולב"כ התובעת, ותעביר את הערבון לתובעת, באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ג אלול תש"ע, 02 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: